פרשת חיי שרה

ארטיק שוקולד או מכונית מרצדס

 

(פכ”ג פ”א)
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה: ותמת שרה וגו’.

והשאלה ידועה, מדוע קוראים לפרשה הזו פרשת חיי שרה והלא היה צריך לקרוא לה פרשת מיתת שרה שהרי מיד בתחילת הפרשה מתה שרה? וכמו שאדם רואה ספר להבדיל שכתוב עליו פרשת חייו של פלוני והוא קונה אותו, וכשמגיע לביתו הוא רואה שבשתי שורות הראשונות כתוב על הפלוני כבר שהוא מת, וכל הספר מדבר על מישהו אחר ודאי שהוא יחזיר את הספר למוכר הספרים.

אלא כאן מלמדת אותנו התורה מה זה מושג של חיים שכל זמן שהאדם בעולם הזה הוא עוד לא נקרא חי ורק לאחר מיתתו הוא באמת מתחיל לחיות, כדאיתא במשנה באבות (פ”ד מכ”ט) הילודים למות והמתים לחיות, שהרי בעולם הזה כבר אמר שלמה המלך שהיה לו את כל טוב העולם הזה ואעפ”כ אמר “הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל” (מגילת קהלת פ”א פ”ב).

ממילא רק לאחר שהאדם יוצא מהעולם הזה לעולם הבא, ששם ההנאות הן לאין ספור כמו שאמרו במשנה באבות (אבות פ”ד י”ז): יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה והסבירו המפרשים שגם אם תיקח את כל ההנאות ביחד ותיתן את כולם לאדם אחד והוא יחיה לאורך זמן של כל העולם הזה, דהיינו שש אלף שנה, הוא לא יגיע לשעה אחת מה שאדם נהנה בעולם הבא. אלא שאנחנו גשמיים ולא מבינים איזה הנאות יכולות להיות שם: למה הדבר דומה? לתינוק בגיל ארבע שאומרים לו מה אתה רוצה ארטיק שוקולד או מכונית מרצדס שלך פרטי? וודאי שכל תינוק שאינו מבין מה זה מכונית מרצדס פרטית ומבין רק מה זה ארטיק שוקולד ירצה את הארטיק שוקולד כי שכלו מצומצם ואלו ההנאות שהוא מבין. וכך אנחנו לא מבינים איזה הנאות יש בעולם האמת אנו מבינים רק מה זה ארטיקים וגלידות וכסף וזהב.

   

היופי האמיתי

 

(פכ”ג פ”א)
ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים.

פירש”י בת מאה שנה כבת עשרים, מה בת עשרים לא חטאה שהרי אינה בת עונשים גם בת מאה בלא חטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי. לכאורה מה השבח הזה שבת עשרים היה לה יופי כבת שבע הרי נאמר (משלי ל”א ל’) “שקר החן הבל היופי אִשָׁה יראת השם היא תתהלל”? אלא רש”י בא ללמדנו שלמרות ששרה הייתה מהנשים הכי יפות בעולם היא לא התייחסה ליופייה שלה אלא רק דבקה בהקב”ה וזה כוונתו של רש”י בת עשרים כבת שבע ליופי כמו שילדה בגיל שבע לא מעניין אותה היופי שלה, אצל שרה היה אותו דבר גם בגיל עשרים שלא עניין אותה יופייה כי שקר החן והבל היופי אִשָׁה יראת השם היא תתהלל.

   

יסודות האדם

 

(פכ”ג פ”ב)
ותמת שרה בקרית ארבע וגו’.

ידוע שהאדם נברא מארבע יסודות: אש רוח מים עפר. יש מי שהאש אצלו הרבה ובשאר פחות, ויש כל מיני סוגים וכל יסוד יש לו עניין בפני עצמו. כגון אש זה כעס וגאווה, ורוח זה דיבורים, ומים זה תאוות, ועפר זה עצלות. וודאי שבכל יסוד יש גם מכל דבר טוב וגם דבר רע, ותפקידנו בעוה”ז לברר את הטוב מהרע דהיינו ביסוד האש יש טוב ורע. הטוב זה ויגבה ליבו בדרכי השם, ולדעת שאם אני אתאמץ אני יכול להגיע לדרגות גבוהות. ויש גם רע כגון גאווה רעה שעליה נאמר תועבת ה’ כל גבה לב. וכן במים יש תאוות טובות כגון ללמוד תורה ולהתפלל וכמו שאמר דוד המלך ע”ה (תהלים ל”ח י’): “ה’ נגדך כל תאוותי”. וגם יש תאוות רעות דהיינו תאוות לאכילה ושתייה ולכל התענוגים לשם הנאת הגוף. וכן רוח שזה דיבורים שכמו שהגמ’ אמרה מה תקנתו של מספר לה”ר אם ת”ח הוא יעסוק בתורה. שכיוון שהוא דיבר לה”ר מסתמא הוא קשור לרוח שזה דיבור לכן יעסוק בדיבור קדוש שזה תורה, וכן בעפר שזה עצלות יש טוב כגון שהאדם עצל מלעשות עבירות ועצל מלרדוף אחר תענוגות העולם וכסף וזהב, וכעין הפסוק ואברהם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב. דהיינו בעניין של מקנה וכסף וזהב אברהם אבינו ע”ה היה מאוד כבד ובקושי זז. והעצלות הרעה היא לא לקום בבוקר לתפילה במניין ולהתעצל בלימוד וללמוד ברפיון וכו”. ועפי”ז יובן הפסוק “ותמת שרה בקרית ארבע“. שהיא לקחה את ארבעת היסודות והפרידה אותם ולקחה רק את הטוב שבהם ואילו את הרע זרקה וזה בקרית ארבע (ע”פ אור החיים הקדוש).

(מספר ובחרת בחיים על פרשיות השבוע)