ארכיון תגיות: בדיעבד

מה דין קולמוס מנירוסטה? והאם ניתן לכתוב בו לכתחילה?

Logo Design by FlamingText.com

הפסיקה של הרב שלמה מועלם שליט"א והסכמת הרב מאזוז: שאף על פי שמעיקר הדין מותר לכתוב בקולמוס של ברזל , לכתחילה לא משנים ממנהג הסופרים לכתוב בקולמוס של קנה או נוצה ולגבי כתיבה בקולמוס מנירוסטה מותר אפילו לכתחילה מפני שהנירוסטה לא ברזל ופנים חדשות באו לכאן לאחר עיון ביריעות שלמה כרך ג' קונטרס הגהה כהלכתה ביריעות שלמה כרך ב' פרק ד ניתן לראות שהרב מועלם מתיר לכתחילה שימוש בקולמוס מזהב כסף נירוסטה ופלסטיק ולגבי קולמוס מנירוסטה הרב מועלם בכרך ב' "קונטרס הגהה כהלכתה" מביא את טענות האוסרים ודוחה אותן. אם איני טועה , טענות האוסרים הן: חשש לחקיקה ומשום "לא תניף עליהן ברזל" הרב מועלם טוען כנגד שנירוסטה שונה בהרכבה הכימי מברזל , אינה נמשכת למגנט וכו' ולכן היא בבחינת "פנים חדשות" ובכך לשיטתו דוחה את הטענה של "לא תניף". כמו כן מצטט את דבריו של המהר"ם זבארו זצ"ל ממגורשי ספרד שכותב שנראה לו שאין כל חשש לכתוב בציפורן ברזל. ולסיכום מביא הרב מועלם את הסכמתו של הרב מאזוז לכך שמותר להשתמש לכתחילה בקולמוס מנירוסטה ובפרט לאור דבריו של המהר"ם זבארו זצ"ל.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------

בפסיקת הסת"ם לסופרים הכותבים לזכות את כלל עם ישראל, וכמובן לאחר שהסת"ם שכתבו יצאו כבר מתחת ידיהם ועברו לסוחר ולחנות ממכר או למי שרכש אותם, ואנו הסופרים לא יודעים מי הרוכש ולפי איזה שיטת פוסקים בעניין היה מעדיף ללכת ולסמוך, האם על שיטת הרב שלמה מועלם שליט"א והסכמת הרב מאזוז שליט"א בעניין זה? או לפי שיטת שאר הפוסקים בעניין זה, כגון: הרב יעקב מאיר שטרן שליט"א גדול פוסקי הסת"ם בדורינו בעל ספר 'משנת הסופר' או בעל ספר כתרי אותיות א' ב' וכן ספר קדושת השם הרב ברוך כחלון שליט"א מבני ברק או בעל המפה רבינו הרב משה איסרליש הרמ"א זכותו יגן עלינו אמן. שכאשר עברו לכתוב מקנה לנוצה, התיר את הנוצה אך לא את הברזל כשהוא עושה הבדלים ביניהם לצד האיסור לכתוב בברזל ועד כמה שהנוצה מותרת. ומה עוד שהרב שלמה מועלם שליט"א לא התיר בשל ברזל לכתחילה, אלא בשל נירוסטה, ומה שכבוד תורתו אומר שהנירוסטה פנים חדשות אכן כן אך הפנים החדשות הם עים קלסתר פניו של הברזל שהוא האבא של הנירוסטה. בצעירותי למדתי בבית הספר המקצועי במגמת מסגרות מכנית וקיבלתי בסוף תעודת מקצוע ויש לי ידע רב בנושא. ואני אומר על פי ידיעתי מקרוב: שהנירוסטה היא מין סגסוגת של ברזל, לקחו עפרות ברזל וערבבו בהן חומרים אחרים של מתכות אצילות שאינן מקבלות חלודה, ואת המוטיב הזה הגבירו בסגסוגת, ולכן אינה מחלידה ולא מקבלת מגנט, אך זה לא אומר שהנירוסטה אינה מתכלה בטבע, הרי כל חומר יש לו את אופי ההתכלות שלו שבסופו של דבר נרקב מתפורר ומתכלה והקרבון הזה ניקרא בלע"ז: 'קורוזיה' ולכן הקורוזיה של הברזל היא חומה ושל הנחושת היא ירוקה ושל האלומיניום היא לבנה ושל הנירוסטה היא נקודות לבנות. ומה עוד שאת הסכינים והחרבות המשובחים ביותר מזה כמה דורות מאז שגילו את הנירוסטה, והחלו לייצר כלי נשק הרסניים ובלתי מחלידים סכינים וחרבות, כמובן כמו בכל דבר גילוי הנירוסטה היה עבור חפצים שרצו שלא יחלידו כשהם ניצבים תחת כיפת השמים אך לאחר מכן השתמשו בהם לחרבות וסכינים מהמשובחים ביותר עד היום וכיום אלה הסכינים הטובים ביותר של הקצבים והחרבות וכל סוג של סכין כמעט, האם זה לא נקרא כלי המקצר את החיים שבעצם זהו הטעם של האיסור לכתוב בו ולאו דווקא מפני שהוא חוקק או חורט זה עוד נספח והרב שלמה מועלם שליט"א עשה לימוד המורכב על הטעם של החקיקה אך אסור לנו להתעלם מהטעם הראשי רבותי "שלא יבוא המקצר על המאריך". ליקטתי כאן עבורכם מקורות מסויימים להסטוריה של הנירוסטה הניקראת: 'פלדת אלחלד' אנא עיינו ותחכימו.
העמידות לשיתוך של סגסוגות ברזל-כרום הוכרה לראשונה ב-1821 על-ידי המטלורג הצרפתי פייר ברתייר (Pierre Berthier), אשר צפה בעמידותם בפני חומצות והציע להשתמש בהם בתעשיית הסכו"ם. אולם למטלורגים של המאה ה-19 לא הייתה הטכנולוגיה הנדרשת ליצירת הצירוף של ריכוז כרום גבוה עם ריכוז פחמן נמוך המיושם בייצור פלדת אל-חלד בימינו, וסגסוגות הברזל-כרום שהם הצליחו לייצר היו פריכות מכדי להיות בעלות ערך שימושי. השיפור החל בשנות ה-90 המאוחרות של המאה ה-19, כאשר הנס גולדשמידט (Hans Goldschmidt) הגרמני פיתח תהליך של חיזור אלומינותרמי לייצור כרום נקי מפחמן. בין השנים 1904 ל-1911 ייצרו כמה חוקרים, שהבולט ביניהם היה ליאון גולט (Leon Guillet) הצרפתי, סגסוגות שהיו נחשבות בימינו לפלדת אל-חלד. ב-1911 פרסם פיליפ מונארץ (Philip Monnartz) הגרמני דו"ח על הקשר בין אחוז הכרום בסגסוגת לבין עמידותה בפני שיתוך. לוח הזיכרון להארי ברירלי על בנין מעבדות בראון-פירת' בעיר שפילדהארי ברירלי (Harry Brearley) ממעבדות המחקר "בראון-פירת'" (Brown-Firth) שבעיר שפילד באנגליה נחשב כ"אבי פלדת האל-חלד". בשנת 1913, כאשר ניסה לייצר סגסוגת עמידה בשיתוך לייצור קני תותחים, גילה תהליך לייצור פלדת אל-חלד מרטנסיטית (martensitic – כינוי לסגסוגת ברזל בעלת פחות מאחוז אחד של פחמן), ואף תיעש את התהליך. בו זמנית במפעלי קרופ בגרמניה היו התפתחויות דומות, שם אדוארד מאורר (Eduard Maurer) ובנו שטראוס (Benno Strauss) פיתחו סגסוגת אל-חלד אוסטניטית (austenitic – כינוי לסגסוגת ברזל-פחמן שאינה מגנטית) שבה 21% כרום ו-7% ניקל. גם בארצות הברית באותה תקופה החלו קריסטיאן דנציזן (Christian Dantsizen) ופרדריק בקט (Frederick Becket) בייצור תעשייתי של פלדת אל-חלד.

אליהו...